תוקף הסכם ממון שנחתם ולא אושר

 
 
ב"ה
תיק 904868/2
בבית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו
לפני כבוד הדיינים:
הרב יצחק אלמליח – אב"ד, הרב שלמה תם, הרב יצחק מרוה
התובעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד אברהם הופרט)
נגד
הנתבע: פלוני(ע"י ב"כ עו"ד מיכל ריינס-עמירה ועו"ד שאול דחבש)
הנדון: חלוקת רכוש – כריכה
החלטה

לפנינו שאלה מקדמית בדבר תקפות הסכם הממון שנחתם בין הצדדים.

הצדדים נישאו בשנת 2008 והתגרשו ביום 1.1.2013. לפני הנישואין חתמו על "הסכם ממון" שנערך על ידי חברו של הבעל עו"ד [ע' ג'], ואשר נאמר בו כי הצדדים יישארו כל אחד בזכויותיו שהיו בבעלותו טרם הנישואין, ובדגש על דירה שהייתה בבעלות הבעל.

כמו כן, נקבעו הסדרים לגבי פירות הנכסים וחילופיהם, הסדרים על מתנות או ירושות שיתקבלו על ידי הצדדים, והסדרים לגבי קרנות קופות גמל וכספי פיצויים אם יתקבלו. קיימת גם החרגה משיתוף הכנסות עתידיות שיתקבלו מחברת "[ר' ק']".

במהלך הנישואין מכר הבעל את דירתו ורכש באותו יום בסכום דומה דירה אחרת. דירה זו נרשמה על שמו, ובסמוך לקנייתה חתמה האישה על תצהיר כי אין לה חלק בדירה הנרכשת.

כאמור, נישואי הצדדים לא עלו יפה, וכעת לפנינו תביעות רכוש מטעם הצדדים. האישה מבקשת לקבל מחצית דירתו של הבעל מכוח טענה לשיתוף ספציפי, ומנגד טוען הבעל כי לאשה אין כל זכות בדירה האמורה, ובהתבסס על הסכם הממון שנחתם בעבר בין הצדדים. בנוסף לצדדים טענות שונות לגבי חלוקת רכוש.

נקדים ונאמר, כי הכרעה זו שלפנינו עניינה תקפות הסכם הממון בלבד, שכן לגבי הטענה לשיתוף ספציפי טרם ניתן לצדדים להביע את טענותיהם בצורה מסודרת (למרות שהדברים נטענו בפועל במהלך הדיונים וכתבי בית דין שהוגשו על ידי הצדדים).
לגופם של דברים, עלינו לבחון האם הסכם ממון זה הוא בבחינת הסכם ממון כמשמעותו בסעיף 2 לחוק יחסי ממון, ובמקרה זה חייב ההסכם באישור בית הדין, וכפי שנאמר שם:

 
 
"(א) הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה... וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.
"או שמא מדובר בהחרגת נכסים, אשר על פי סעיף 5 לחוק יחסי ממון אינה צריכה את האישור האמור, וכפי שנאמר שם:
"(א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן הזוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט־
...
(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם."שתי גישות ישנן בפסיקה לגבי ההבדל שבין הסכם ממון לבין הסכם הבא להחריג נכסים מכלל האיזון. הגישה הרווחת מתייחסת למטרת ההסכם, האם מדובר בהסכם אשר בא להסדיר את הסוגיה הרכושית לעת גירושין או מיתה, או שמא מדובר בעסקה כלכלית בין הצדדים, אשר עומדת בפני עצמה ואינה קשורה לארועים אלו
 
 
ראו בע"א 169/83 (שרעבי) שי נ' (שרעבי) שי, פ"ד לט (3) 776, 780 – 782:
"לדעתי לא כלליותו של ההסכם או היותו מתייחס (למשל) לנכס בודד מני רבים, הוא המבחן הקובע, כי אם התייחסותו ליחסי הרכוש בין בני הזוג למקרה של פקיעת הנישואין או של מוות אחד מהם... סיכומה של השקפתי הוא, שהמבחן, אם הסכם פלוני בין בני זוג הוא "הסכם ממון" אם לאו, טמון במטרתו. אם זו צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין, לפנינו "הסכם ממון", יהיו ממדיו רחבים או צרים.

לעומת זאת, אם זו נוגעת ליחסים שוטפים או לעסקה רגילה בין בני אדם – לאו דווקא בנושא של דיני משפחה, אלא למשל דיני חוזים או קניין, ללא קשר נראה לעין עם איזון משאבים בעת גירושין או מוות – לפנינו הסכם רגיל, שדינים אלה (לפי הנושא) חלקים עליו."

מנגד, ישנה גם גישה הרואה בהיקף הנכסים הכלולים כמפתח לשאלה האם מדובר בהסכם ממון או בהחרגת נכסים. ראה בע"מ 5142/10 פלונית נ' פלוני (25.7.10).

במקרה שלפנינו נראה ברור, כי מדובר בהסכם ממון, הן אם נתייחס להיקף הנכסים שנכללו בהסכם, הן אם נתייחס למהותו של ההסכם כצופה פני גירושין או מוות, הרי שמדובר בהסכם ממון, אשר צריך היה להיות מאושר בבית הדין כדי לקבל תוקף, וכאמור דבר זה לא נעשה.
אלא שעדיין אין מכאן להסיק כי אין תוקף להסכם. ניתן לטעון, כי למרות שאין תוקף להסכם מכוח חוק יחסי ממון, עדיין הוא בעל תוקף מסוים מכוח היותו חוזה בין הבעל לאשה. וכך בבע"מ 4547/06:

9. השאלה האם יש מקום להכיר בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט לא זכתה לתשובה חד-משמעית בפסיקה, ויש לגביה דעות לכאן ולכאן, בתלות בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. מחד גיסא, יש הסוברים כי אישור המוענק על ידי בית משפט להסכם ממון מהווה תנאי לתקפותו, ומאידך גיסא, יש הרואים באישור זה רובד נוסף להסכם שערכו בני הזוג, אשר לפיו, גם הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט, עשוי להיחשב להסכם תקף על פי דיני החוזים (לסקירה ממצה של הגישות בעניין, ראו: ניסים שלם יחסי ממון ורכוש – הלכה ומעשה 153–173 (2001)).

ראה גם ה"פ (מר') 2623־10־08 וראה גם בע"מ 7468/11 ועוד בתה"ס 19080־01־12 בסעיף 44 שהביא מספר פסיקות שהלכו בדרך זו.
יש לסייג כי לא מדובר בפסיקה חד-משמעית בעניין, ועל דרך כלל נעשה השימוש בהחרגה זו במקרים בהם כבר פעלו הצדדים על סמך ההסכם או בהם היה טיעון אחר להחלת ההסכם.

 
 
 
בעניין שלפנינו לא מדובר על מצב בו חלק מהסכם הממון בא לידי מימוש, אמנם מדובר על מצב בו הנישואין נערכו על סמך הסכמת האישה לחתום על הסכם זה. כעולה מדברי הצדדים לפרוטוקול מיום 10.3.2014 לא היה הבעל מוכן לישא את האישה אם לא תחתום על ההסכם, ובכן הסתמכו הצדדים על הסכם זה, וקבעו עובדות על פיו, וכאמור, במקרים אלו יש מקום לקבל את ההסכם ולו רק מכוח דיני החוזים.

זאת ועוד: אף אם נאמר כי אין תוקף להסכם, שכן לא אושר כנדרש, עדיין יש תוקף להסכמת הצדדים כי הדירה שייכת לבעל בלבד, וזאת מכוח התחייבות והסכמת האישה, כפי שהובעה בתצהיר שנערך ביום 10.5.09. בתצהיר זה קובעת האישה בצורה ברורה כי אין לה חלק בדירה האמורה. תצהיר זה אומת על ידי עורך הדין [ע' ג'], והגרפולוג מטעם בית הדין קבע כי חתימת האישה על המסמך היא אמתית.

טענות האישה שחתמה על מסמך זה תחת לחץ לא הוכחו, ובנסיבות המתוארות קודם אף אין צורך בהסברים מדוע חתמה האישה, שהרי מבחינתה קיים היה הסכם ממון ברור, למרות שלא אושר כנדרש מבחינה משפטית. טענת האישה כי ידעה על כך שאין תוקף להסכם שלא אושר, וזאת מבדיקה באינטרנט, אינה נראית מהימנה, ועלתה רק בשלב מאוחר של התיק.

אם כן, לפנינו מסמך ברור בו מסכימה ומצהירה האישה כי אין לה חלק ונחלה בדירת הבעל, וכי לא יהיו לה תביעות כלפי הדירות, ויש בכך כדי להחריג נכס מסוים מאיזון המשאבים כאמור בסעיף 5 לחוק, ולקבוע כי הדירות שייכות לבעל.

בפועל, גם לא מדובר על החרגה מחוק יחסי ממון כלל, שכן גם על פי חוק זה הדירות שייכות לבעל, כדין רכוש שהיה ברשותו קודם הנישואין, אלא שהאישה טוענת בניגוד לחוק זה ומכוח רצון לשיתוף ספציפי בנכס, ומשכך אין לנו צורך לדון מכוח סעיף 5 לחוק, אלא מכוח התחייבות האישה המפורשת הסותרת כל טענה אפשרית בדבר שיתוף ספציפי בנכס.

נוסיף ונאמר, כי אף אם לא נתייחס למסמך זה, קשה לראות איך האישה מבססת את טענתה למדור ספציפי במקום בו חתמו הצדדים על הסכם ממון מפורש בו נאמר כי לאשה אין חלק ונחלה בדירה – היינו, אף אם אין תוקף חוקי להסכם זה, עדיין ברור כי ההסכם מהווה ראיה לסתור נגד טיעון כי הבעל התכוון מכללא לשתף את האישה בדירת המגורים.

אלא שבעניין זה אין אנו קובעים מסמרות, מאחר ובפועל טענותיה והוכחותיה בדבר שיתוף ספציפי בדירת המגורים לא נשמעו לפנינו.

כאמור, המסקנה היא כי הדירה שייכת לבעל. בנסיבות אלו יש מקום לדון לגבי תשלומי המשכנתא ששולמו על ידי הבעל מכספים שהרוויח תוך תקופת הנישואין, וכן לגבי דמי שימוש שתובע הבעל. בנוסף, יש צורך להכריע בדבר שאר נושאי הרכוש שהועלו בתביעות, ולצורך כך יקבע מועד דיון נוסף.

 
 
 

על פי האמור פוסקים כדלהלן:

 
  1. אין בית הדין מכריע בשלב זה לגבי תוקפו של הסכם הממון שנערך בין הצדדים.
  2. הדירה הרשומה על שם הבעל ברחוב אבא קובנר היא בבעלותו המלאה של הבעל, ואין לאשה חלק בה.
 
ניתן ביום י"ז בכסלו התשע"ה (09/12/2014).

הרב יצחק אלמליח – אב"ד הרב שלמה תם הרב יצחק מרוה

http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=1142