הפחתת מזונות

 
 

מדיניות בתי המשפט בתביעות להפחתת מזונות בעקבות הלכת העליון

 
כיצד הפסיקה של בית המשפט העליון הקובעת שוויון מהותי בכל הקשור לחיוב במזונות קטינים מיושמת בכל הקשור לתביעות להפחתת מזונות?
 
מאת: עו"ד מיכל ריינס-עמירה
 
הלכה ידועה ומושרשת: כדי שבית המשפט ייעתר לתביעה להפחתת מזונות, על העותר להוכיח כי ממועד מתן פסק הדין, חל שינוי נסיבות עובדתי מהותי, היורד לשורשו של החיוב בפסק הדין.
 
 
 

מהם מאפייני שינוי הנסיבות?

 
מדובר בשינוי אשר לא ניתן היה לצפות במועד מתן פסק הדין: שינוי אשר בעקבות קיומו, סכום המזונות שנפסק אינו ראוי / מוצדק בנסיבות החדשות.

השינוי יכול להיות בזמני שהות הקטינים שנקבעו; ביכולת ההשתכרות של ההורים; במצב בריאותי של אחד ההורים או של הקטינים; במצב המשפחתי (הולדת ילדים נוספים – עד כה הולדת ילד אחד נוסף לא הוכרה כנסיבה אשר לכשעצמה מהווה שינוי נסיבות); נישואין מחדש לאדם אמיד; שינוי מהותי במצב כלכלי (לדוגמה: קבלת ירושה, תקבולים כספיים לא צפויים וכו'; ר' הלכת פייגה ע"א 363/81).
 
 
 

מה קובעת ההלכה החדשה שנקבעה ע"י ביהמ"ש העליון בבע"מ 919/15 בנוגע לפסיקת מזונות ילדים?

 
בחודש יולי 2017 נקבעה הלכה חדשה (בע"מ 919/15) אשר הביאה לשינוי מהותי בדיני המשפחה בישראל. על פי ההלכה החדשה, שני ההורים חבים במזונות ילדיהם בגיל 15-6 באופן שווה, מדין צדקה, היינו: שוויון מהותי, בהתאם ליחס יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים.

החלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות, מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות: שכר עבודה (כלומר: הכנסות פנויות: הכנסת כ"א מההורים, לאחר הפחתת חלקו היחסי בהוצאות המדור, עבור עצמו וצריכתו היחסית) ובהתחשב בחלוקת הסדרי השהות של הקטינים, עם כל אחד מההורים.

פסק הדין ע"פ ההלכה החדשה הנ"ל יושם בפועל גם כשהסדרי השהות עם הילדים היו משמורת משותפת וגם כשהסדרי השהות היו פחותים מכך.

מאז הלכת בע"מ 919/15, נדונו השלכותיה על פסקי דין חלוטים, שקדמו למועד קביעתה. בין היתר, נבחן האם ההלכה חלה רטרואקטיבית על פסקי דין שניתנו קודם לקביעתה; והאם יש בהלכה כדי להוות עילה להגשת תביעה להפחתת מזונות, בשל שינוי נסיבות.
 
 
 

האם ההלכה החדשה בבע"מ 919/15 חלה רטרואקטיבית על פסקי דין למזונות שניתנו קודם לכן?

 
מרבית השופטים שדנו בסוגיה קבעו, כי הלכת בע"מ 919/15 לא שינתה את הדרישות שנקבעו בהלכה הקיימת, בכל הקשור לתביעות להפחתת מזונות; וכי שינוי הנסיבות הנדרש צריך להיות מהותי ואינו יכול להתבסס אך ורק על קיומה של הלכה חדשה בבע"מ 919/15.

לגישתם של השופטים, ככל שהנימוק היחיד לצורך בשינוי סכום המזונות, הינו ההלכה החדשה שנפסקה, הרי שיש לדחות את התביעה. השופטים קבעו כי הלכת בע"מ 919/15 חלה רטרואקטיבית אך ורק על תיקים שהיו תלויים ועומדים בעת מתן ההחלטה בהלכת בע"מ 919/15 (דהיינו תיקים שטרם ניתן בהם פסק דין באותו מועד).

הנימוקים שנתנו השופטים לקביעתם נשענים על שיקולי התיישנות, עקרון היציבות, עקרון סופיות הדיון, עקרון ההסתמכות על היבטיו השונים ורצון למנוע הצפת המערכת בתביעות להפחתת מזונות.

על פי גישה זו, ההלכה בבע"מ 919/15, חלה על תביעות חדשות למזונות שהוגשו לאחר ההלכה בבע"מ 919/15 או על תביעות שהיו תלויות ועומדות במועד קביעת ההלכה (ר' לדוגמא: השופטת תמר סנונית פורר בפסק דינה בתלה"מ (ת"א) 38034-09-17 פלוני נ' פלונית מיום 11.3.18; פסק דינו של השופט פליקס גורודצקי בתלה"מ 13751-02-17 מיום 11.2.18; תמש 29972-07-16 השופטת קרן קצב; תמש 8390-10-17 השופטת חני שירה; פסק דינו של השופט ארז שני בתמש 29329-07-16; תמש 61453-06-13 השופטת גולן תבורי).
 
 
 

האם ההלכה החדשה בבע"מ 919/15 תיושם במקרים בהם יוכח שינוי נסיבות מהותי?

 
עם זאת, גם שופטים שסברו כי ההלכה בבע"מ 919/15 אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי, המצדיק לבדו הפחתת מזונות בתיקים בהם ניתנו פסקי דין טרם קביעת ההלכה, סבורים, כי אם יוכח שינוי נסיבות מהותי, הרי שפסיקת המזונות החדשה תיעשה על פי העקרונות שהותוו בהלכת בע"מ 919/15. דהיינו: צרכי הילדים ייקבעו ביחס להכנסתם הפנויה של ההורים, בהלימה להסדרי השהות בין ההורים.

כך, לדוגמה: במקרה בו הסדרי השהות הורחבו מהסדרים מינימליים - להסדרים משמעותיים, הכוללים לינה במהלך השבוע ובכל סוף שבוע שני, נקבע כי חל שינוי מהותי ומשמעותי, בהסדרי השהות עם הקטינים, לפיכך, ביהמ"ש מצא לנכון להפחית את סכום המזונות, לאחר שיישם את העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15 (ר' לדוגמא פסק דינו של השופט יהורם שקד בתלה"מ 55934-03-17 ותלה"מ 55844-03-17).

גם לגישתו של השופט נחשון פישר בתלה"מ 40928-04-17, העקרונות שנקבעו בהלכה החדשה בבע"מ 919/15, אינם מהווים לבדם שינוי נסיבות, ועדיין יש צורך לבחון האם חל שינוי נסיבות מהותי בהיבטים נוספים (בהסדרי שהות, הכנסות הורים, מצב בריאותי וכו').

במקרה הנדון הוכח, כי האם הגדילה את שכרה בכ-30%, בעוד ששכרו של האב פחת בכ-30%: שינוי זה מהווה שינוי נסיבות מהותי. לפיכך, ביהמ"ש הפחית את סכום המזונות בכ-2,000 ₪ בחודש.

יש לציין, כי ההפחתה שבוצעה בסכום המזונות במקרה זה, לא התייחסה להסדרי השהות. לדעת הח"מ, קרוב לוודאי שלא התחשבו בהסדרי השהות, מאחר שסכום המזונות המקורי נקבע בהסכם גירושין כולל, בו נעשו גם ויתורים רכושיים כנגד קביעת סכום מזונות גבוה. לפיכך, בוצעה הפחתה חלקית בסכום המזונות שנקבע. דעה זו עולה גם בפסק דינו של הש' שילה בפש"ר (מחוזי ת"א) 30528-05-18 מיום 16.7.18.
 
 
 

האם קיימות גישות נוספות בעניין תחולת ההלכה בבע"מ 919/15 על תביעות להפחתת מזונות שנפסקו טרם ההלכה?

 
בעניין זה קיימת גם גישת ביניים, לפיה אין בהלכה החדשה בבע"מ 919/15 כדי להוות כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי, אולם כדי שביהמ"ש ידון בתביעה להפחתת מזונות ויחיל את עקרונות ההלכה החדשה, יש להקל בדרישות לשינוי הנסיבות העובדתי הנטען.

כך, לדוגמה: השופטת מירה רום פלאי בתמש (ראשל"צ) 48528-04-15 קבעה, כי ממועד מתן פסק הדין חל שינוי נסיבות עובדתי (עלייה בשכר ושינוי הסדרי שהות להסדרים שוויוניים). בנוסף, חל שינוי נסיבות משפטי. לפיכך, ביהמ"ש מצא לנכון ליישם את ההלכה החדשה שנקבעה בבע"מ 919/15.

גם השופט ניצן סילמן קבע לאחרונה בתמש 18283-10-17 כי אמנם לא די בהלכה החדשה לבדה, כדי להוות עילה להפחתת מזונות. אולם, לגישתו ההלכה החדשה מהווה מעין שינוי נסיבות משפטי, אשר עשוי להצדיק בחינה מחודשת של סוגיית המזונות, בתביעה נפרדת וחדשה.
השופט סילמן קבע, כי יש להותיר את הדרישה להוכחת שינוי נסיבות, אולם רף הדרישה (הראייתי) יהיה נמוך וקל משמעותית, מזה שהיה נהוג עד למועד זה, נוכח ההלכה החדשה. הדברים נכונים בעיקר כאשר מתקיימים הסדרי שהות שווים או קרובים לכך, בין ההורים; או במקרים בהם אחד ההורים מתגורר עם בן זוג חדש (שכן, יש להניח כי בן הזוג משתתף בהוצאות המדור; לפיכך, מרכיב ההוצאות בגין המדור שמוציא ההורה - קטן).

פסק דינו של הש' סילמן הנ"ל קיבל רוח גבית וחיזוק משמעותי בפסק הדין שניתן ע"י הש' ויצמן בביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד ביום 17.9.18 בתיק עמ"ש 62263-10-17 (ל' נ' ק') אשר קבע שבמקום בו נקבעו מזונות בהסכם גירושין כולל, יש צורך להוכיח שינוי נסיבות עובדתי, אולם זה יבחן באופן מקל יותר ופחות קפדני מזה שהיה נהוג עד כה.

עם זאת, ביהמ"ש הוסיף וקבע תנאי נוסף והוא עמידת הצד התובע הפחתת מזונות בחובת תום הלב, כך שלא יינתן סעד לתובע במקרה בו שינוי הנסיבות זניח או אינו אמיתי או אינו פוגע כלכלית באופן ממשי בבן הזוג המשלם מזונות (וזאת בדומה לקביעת כב' הש' זגורי בתלה"מ 10726-05-18)

ככל וביהמ"ש יקבע כי אירע שינוי נסיבות עובדתי כאמור, ביהמ"ש יעריך את דמי המזונות לאור המצב המשפטי בהתאם להלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 הנ"ל.

לפיכך, גם לגישת הש' ויצמן בביהמ"ש המחוזי, לא כל שינוי נסיבות יגרור הפחתה במזונות תוך יישומה של הלכת 919/15, וזאת מכוח נקיטה במשנה זהירות בהפחתת מזונות שנקבעו בהסכם גירושין כולל.
 
גם השופט שקד אימץ ויישם את החלטת השופט ויצמן הנ"ל בתיק תלה"מ 9494-10-17.

אם כן, עדים אנחנו לתחילתה של מגמה הבוחנת את שינוי הנסיבות באופן מקל יותר ופחות קפדני, מגמה אשר עשויה להביא להכרה גם בשינוי נסיבות קל יותר, שלא הוכר עד כה כשינוי נסיבות מהותי, אלא כשינוי נסיבות שדי בו כדי להחיל את ההלכה החדשה. אולי עתה, עת בתי המשפט בוחנים את שינוי הנסיבות במשקפיים מקלות יותר, יכירו בהולדת ילד אחד נוסף, או במעבר למקום מגורים שבו שכה"ד נמוך יותר וכיוצ"ב, כשינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של סכומי המזונות, אך זאת בכפוף לעמידה בחובת תום הלב.

על אף שמרבית הפסיקה של ביהמ"ש לענייני משפחה היתה נחרצת, באשר היא לא הכירה בהלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 כשלעצמה לבדה כשינוי נסיבות המאפשר התערבות בסכום המזונות שנפסק, ודרשו הוכחת שינוי נסיבות מהותי או קל יותר.

לאחרונה ניתן פסק דין בביהמ"ש המחוזי בחיפה, אשר אמנם לא הגדיר את ההלכה החדשה כשינוי נסיבות עצמאי, אך קבע, כי "שינוי ההלכה הוא מעין שינוי נסיבות שאולי מצדיק בחינה מחודשת של סוגיית המזונות" (ראה פסק דינו של כב' הש' חננאל שרעבי ברמ"ש 39577-05-18).
גישה חדשנית אף יותר באה לידי ביטוי בפסק דינו של השופט עובד אליאס (תלה"מ פתח תקווה 4542-03-16), שפסק כי ההלכה החדשה שנקבעה בבע"מ 919/15 מהווה דין חדש ושינוי נסיבות כשלעצמו, המצדיק שינוי בשיעור המזונות.

השופט אליאס קבע כי גם שינוי בדין כשלעצמו אינו דבר צפוי, והוא יורד לשורש פסק הדין או ההסכמה (ככל שהמזונות נקבעו בהסכם). ככל שלא יוכח כי במסגרת הסכם מזונות נקבעו ויתורים נוספים, בגינם נקבע שיעור המזונות כפי שנקבע (כגון: ויתורים רכושיים), ביהמ"ש ייעתר לתביעה להפחתת מזונות, גם אם פסק הדין שניתן בהלכה החדשה הינו שינוי הנסיבות היחיד (סעיף ט"ו לפסה"ד), זאת, בשל עקרון השוויון והצדק ועל מנת שלא תהיה אבחנה בין אבות לגביהם חלה ההלכה החדשה לבין אבות שההלכה אינה חלה עליהם (כאמור, בשל העובדה שפסק הדין בעניינם ניתן טרם קביעת ההלכה).

 
גישה חדשנית זו באה לידי ביטוי גם בפסק דינו של כב' הש' בר יוסף בתיק תלה"מ 54788-02-18 , אשר קבע כי ההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15 מהווה שינוי נסיבות לכשעצמה , אולם ,אין בכך סוף פסוק, וככל שהנתבע/ת יוכיח כי הסתמך על סכומי המזונות שנקבעו במקור (כגון במקרה בו בן הזוג הסתמך על סכומי המזונות לצורך מימון תשלומי משכנתא שוטפים בגין דירה שרכש בינתיים, או ככל שיוכיח שיקולים נוספים שהיו בבסיס קביעת דמי המזונות), יחזור הנטל על התובע הפחתת מזונות להוכיח הפגיעה הכלכלית שעשויה להיגרם לו ככל שלא תיושם ההלכה בבע"מ 919/15 במקרה הנדון. בסופו של דבר הש' בר יוסף דחה את התביעה להפחתת מזונות לאחר שנוכח שסכום המזונות שנקבע במקור אף נמוך מסכום המזונות שיש לקבוע בהתאם למנגנון החישוב שנקבע בבע"מ 919/15.

יודגש כי החלטת השופט בר יוסף סויגה אך ורק למקרים בהם המזונות נקבעו בפסק דין ולא נוגעת לפסקי דין למזונות שנקבעו במסגרת הסכם גירושין כולל.

 
 
 

לסיכום:

 
ההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15 חיה, נושמת, גדלה ומתפתחת. נראה כי אנו צפויים ללמוד על מקרים נוספים, אשר יפיחו בה שינויים והתאמות, במקרים שיובאו בפני בתי המשפט. כבר כיום, ניכרים אותות השינוי וההפנמה של הצורך להחיל את עקרונות השוויון, מטעמים של טובת הילדים, שכן, ככל שיוטל נטל משמעותי רק על אחד ההורים, תיפגע יכולתו של אותו הורה לספק את צרכי הילדים, בעת שהותם עמו; או שלחילופין תיווצר תופעה שלילית של שני בתים: "בית עשיר" ו"בית עני", תופעה אשר אינה מתיישבת עם טובת הילדים והיכולת להתמיד בהסדרי שהות נרחבים, לטווח ארוך.

כתבה וערכה: עוה"ד מיכל ריינס-עמירה , מגשרת ונוטריונית
*האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.

 
 
תשלום מזונות